ביום חמישי שמעתי על הבעיה הקשה של משפחת מרזוק, הזקוקה לדיור דחוף.
ערכתי סבב שיחות עם הבכירים גלעד פלד, גיל סהר ומנחם לייבה, משום שהיה ברור כי התסבוכת לא תיפתר ללא התערבות בכירים.
עד שלא ראיתי אתמול מסמך שמשפחת מרזוק חתמה על חוזה לדירה חדשה של חלמיש מיום 19.1.08 לא האמנתי, שבמשך 21 חודשים מחכה המשפחה לטופס אחד מפקיד אחד בעירייה. בכל תקופת ההמתנה, חיה המשפחה תחת צו 3 ( צו מבנה מסוכן) עם ילדים קטנים.
מהרגע שהמנכ"ל נתן את האישור הדברים הפכו למסובכים אף יותר, הביורוקרטיה עבדה שעות נוספות ובמיטבה וביום ראשון בערב עדיין היינו בעיצומה של ההמתנה לטופס אחד מאגף הארנונה.
הרגשתי שאני נמצא בסרט של הורדת ידיים מול הממסד העירוני. היתרון של היותי גם חבר מועצה וגם חבר וועד מנהל בחלמיש לא הזיקה למקרה זה
רק ביום שני 10.08.09, אחרי עשרות טלפונים וכניסה אישית שלי מספר פעמים לתוך המשרדים באגפי הארנונה השונים, הצלחתי בשעה 10 בבוקר לקבל את הטופס המיוחל.
משם מרזוק נלקח אישית ברכבי אל חברת "חלמיש", שם התעקשתי כי הוא יקבל את המפתחות עוד באותו היום.
המשפחה בביתה החדש
לאחר הליכי חתימה על כל מיני ניירות והתחייבות שלי אישית להחזיר את הדירה הישנה תוך שבוע, קיבלנו סוף סוף את כל המפתחות לבית החדש.
הרגשתי שאני נמצא בסרט של הורדת ידיים מול הממסד העירוני.
היתרון של היותי גם חבר מועצה וגם חבר וועד מנהל בחלמיש לא הזיקה למקרה זה. לראות את שמחתם של הזוג היה שווה את כל ההקרבה .
מאת: אחמד משהראוי
ממתינים למפתחות בחברת חלמיש
המשפחה בביתה החדש
