שלום לחברים, למתעניינים ולתלמידים !!

נדבר הפעם על כיוונים ורוחות, מזרח ומערב. נתבל בפתגמים ונשתדל שיהיו טעימים. הכוונים המוחלטים בערבית הם:

צפון- שִמָאל

דרום- גָ'נוּבּ                                       

מערב- עָ'רְבּ (אמור: רָרְב)

מזרח- שָרְק

  

רוח ה-שָרְקִיֶה החורפית מגיעה ממזרח, קרה ויבשה. רוחות מזרחיות באירופה (יוון, איטליה, צרפת) נקראת "שִירוֹקוֹ". סָרָצָאנִים (או סרקאנים) היה כינוי רומאי לשבטים ברבריים מהמזרח ובהמשך כונו כך המוסלמים בפי הצלבנים.

איפה עוד נמצא המזרח, ה"אוריינט" המפורסם? מדוע אנו משתמשים במילה "אוריינטציה" כביטוי להתמצאות? גם כאן נמצא הקבלה יפה בערבית.

בתקופות הקדומות היה נהוג לשרטט את המפות כשהמזרח נמצא למעלה, בניגוד למפות של היום המכוונות צפונה. אדם עמד בארץ ישראל כשפניו (והמפה שלו) מזרחה. הים מאחוריו, השמש זורחת מקדימה, מלפנים. כך נקרא הים התיכון- "הים האחורי" או "הים האחרון" והמזרח נקרא "קדם", קדימה. צד ימין נקרא "תימן" ובערבית יָמָן (תימן המדינה) והצפון, מצד שמאל נקרא בערבית שִמָאל. כך התערבב הכל- ימה וקדמה, צפונה ונגבה, תימן ושמאל. רוח השָרְקִיֶה מאותו כיוון של "רוח קדים".

חזרה לאוריינטציה - היום אנחנו מדברים על "לאבד את הצפון" ובעבר הרחוק אותו דבר, רק "לאבד את המזרח" ולהשאר עם אוריינטציה, התמצאות.

יעְמָל מִן אלזְבִּיב- חָ'מָארָה.

עושה מהצימוק- בית מרזח.

יעְמָל מִן אלחָבֶּה- קֻבֶּה.

עושה מהגרגר- כיפה (של בנין, של קבר שיח').

וההקבלה היא כמובן ל- "מהומה על לא מאומה" וגם "עושה מזבוב פיל".

 

שָבּ הוא נער, שָבָּאבּ הם נערים. הכרנו את המילה בהקשר הבעייתי שלה- של המון צעיר מתפרע. כך שָבִּיבֶּה היא תנועת נוער.

איך זה מתקשר לעברית?

אצלנו שובב הוא ילד נחפז ש-משתובב במעשי משובה. שורש המילה הוא ש.ו.ב. (קרוב של ס.ו.ב.) ומכאן סביבון, שבשבת, סיבוב, סובה, שיבה, משוב ועוד מילים שעיקר הוראתן הוא דבר שחוזר על עצמו.
גם השובב וגם ה- שָבּ הינם צעירים שחוזרים ושבים בבלי דעת והרי לכם קרבה מעניינת בין השפות.

 

מילה חדשה במחוזותינו היא "שָבָּבּנִיקִים"- סיומת רוסית למילה ערבית וביחד הכוונה לנוער חרדי "מתפקר".

מָי וּנָאר וָּלָא חָמָאתִי בְּדָאר- (עדיפים) מים ואש ולא חמותי בבית.

ואם המשפט לא מספיק- מומלץ לגדל בבית לעת חירום קקטוס מיוחד שמכונה "כסא החותנת".

הקקטוסים והצבר נקראים בערבית צָבֶּר (אמור:סָבֶּר) ויש הטוענים כי שמו נגזר מהסבלנות- צָבֶּר הנדרשת להוצאת הקוצים בעת קטיף ואכילת פרי הצבר, הוא הסברס הטעים.

ההוראה הכללית של השורש מדברת על איסוף, התאספות, קבוצה. מכאן יש לנו את המילים מָגְ'מוּעָה- חבורה, גָ'מָאעָה- חבר'ה, גָ'אמֶע- מסגד (בו נאספים לתפילה) וגם יוֹם אל גֻ'מְעָה- יום שישי, יום התפילה. גָ'אמְעָה היא אוניברסיטה, מֻגָ'מָע- מתנ"ס/מרכז קהילתי ולסיום אִגְ'תִמָע- פגישה.

הרחבות, דיון ואוצר מילים נוסף באתר "שער למגזר".