הרוחות במגזר הערבי ביפו, סערו במהלך השבוע האחרון.
הכל החל כאשר מספר גופים חברו יחדיו, כדי לארגן צעדת  מחאה כנגד המשך המצור על עזה.

את המצעד ארגנו מספר גופים ועמותות וביניהם:

הראביטא – הלא היא האגודה למען ערביי יפו,

רשימת יאפה, שעומר סיקסיק הוא נציגה במועצת העיר,

עמותת רעות סאדאקה – שותפות ערבית יהודית,

התנועה האיסלמית סניף צפון ודרום והמועצה האיסלמית.

 

התוכנית קרמה עור וגידים כחודש לפני התאריך המתוכנן – יום שבת האחרון.
המארגנים התכוונו להתחיל את הצעדה ברחוב קדם, לעלות לרחוב יפת ולסיים את הצעדה בגן השניים, בפינת הרחובות יפת וד"ר ארליך.

 

עיניהם של בעלי העסקים ביפו, ששמעו על הצעדה המתוכננת, חשכו כששמעו על המסלול.

מיד צפו תמונות יפו השוממת שלאחר מהומות שנת 2,000.

אין ספק כי תמונה של מאות אנשים, נושאים דגלי פלשתין ושלטים בערבית, הצועדים ומדקלמים סיסמאות ביום שבת העמוס בלקוחות יהודים לבנבנים, היתה פוגמת מאד בעסקים, אשר דווקא הולכים לא רע בכלל ביפו של הזמן האחרון.

 

הם פנו למארגנים והגיעו איתם להסכמה שהצעדה תבוטל ותקוים רק עצרת בלב עג'מי, ליד המסגד אשר בקצה מתחם העוגן.

 

גבי עבד, יו"ר אגודת ראביטא וממארגני והוגי המצעד, הוביל מהלך של התנגדות ל"התקפלות" כלשונו, לבלי העסקים.
"לא מצא חן בעינינו שכולם התקפלו בפני אנשי העסקים" הוא מספר לפורטל יפו. "החלטנו שעל אפם ועל חמתם המצעד יתקיים במסלול המתוכנן".

 

הרוחות סערו ביפו והוחלט לנסות לשבת ביחד ומצוא פתרון.

יומיים לפני המועד המתוכנן נערכה אסיפה בשעות הערב, בהשתתפות המארגנים ונציגי בעלי העסקים.

עדי ראיה מספרים כי הטונים היו גבוהים ואף למעלה מזה. איומים הושמעו בפה מלא כלפי המארגנים, במיטב הסגנון המקומי ולא היה חסר שהעימות יגלוש לפסים גופניים.
הרבה כסף והרבה כבוד היו מוטלים על כף המאזניים. השעות נקפו חלפו ופיתרון של ממש לא נראה באופק.

בעוד שייח התנועה האיסלמית דורש להמשיך בתכנית הראשונית שנקבעה, ניסו אחרים להציע פתרונות ביניים, החל מקיום עצרת בלבד בלב עג'מי וכלה בדחיה לזמן מה, עד שתרגענה הרוחות.

 

לבסוף זכתה הצעתו של גבי עבד – לקיים את הצעדה בעג'מי בלבד ולסיימה בעצרת, ברוב מוחלט בהצבעה שנערכה במקום, לקראת השעה אחת בלילה.

 

ואכן, ביום שבת נאספו מאות מפגינים ערבים ויהודים ויצאו מאזור גן תמר לאורך רחוב קדם, בליווי כוחות גדולים של משטרה ואפילו מסוק חג מעל.

יש הטוענים ל- 700 משתתפים ויש המגדילים בשקל תשעים לאלף עד אלף חמש מאות.

בפועל נראה כי היו כ- 400-500 איש, אישה וילד, אשר נשאו שלטים, קראו קריאות ונופפו בדגלי פלשתין.

 

ההפגנה הגיעה עד למסגד, שם נשאו עומר סיקסיק ופרופסור גבי אלגזי דברים.

הוקרא מכתב תודה והערכה שהגיעה מטעם תושבי עזה.

היו לא מעט נשים צעירות ויפות, במיטב המסורת של השמאל הישראלי.

הילדים ישבו על החומה, תפסו את השורות הראשונות בקהל ונראה היה שנהנו מאד.

 

ההפגנה הסתיימה בשקט וללא שום אירועים חריגים.

"אנו מבקשים לחיות עם היהודים במשותף, בגובה העיניים ולא כמעשה סוס ורוכבו" מסכם גבי עבד את האירוע. "אנו חלק מהחברה הישראלית, כמו גם מאחינו הפלשתינאים שברצועת עזה וחשוב היה לנו למחות כנגד המצור הבלתי אנושי והמתמשך שמוטל על הרצועה.
עם זאת, גם לא רצינו לגרום נזק לבעלי העסקים ושכנינו היפואים ואני שמח שנמצא פתרון הגיוני ולא פרובוקטיבי לטובת כל הצדדים".