מרכז היום לקשיש שוכן בליבו של אזור מגורים צפוף אוכלוסין אשר מתמודד עם בעיות אבטלה, מתח בין קבוצות מהגרים שעלו ארצה בשנים האחרונות, דו קיום מתוח בין האוכלוסייה היהודית לערבית, ומעל לכל - הזנחה רבת שנים של האזור. בתוך המהומה הזו, מהווה מרכז היום נקודת אור לאוכלוסייה החלשה בשכונה החלשה ממילא. זוהי אוכלוסיית הקשישים שפוקדת את המרכז מדי יום. המרכז מציע להם טיולים משותפים, ארוחות מסובסדות, חוגים שונים וסתם מקום שבו הם יכולים לשחק קלפים ולהעביר שיחה בניחותא.

ניפוץ קלישאות

בתוך האולם הגדול כבר מתכנסים להם האנשים שהגיעו לטיפול  ומצפים לפתיחת הסדנה שמועברת כבר חודשיים בידי מתנדבים מעמותה לאנשים מאושרים. העמותה שמה לה כמטרה לפעול למען קידום החברה, תוך הנחלת מודעות לערך העצמי של כל אדם ואדם. אחד הפעילים הותיקים של העמותה ומי שמרכז את פעילות המתנדבים במרכז הוא מוטי אליהו, צעיר בשנות העשרים לחייו אשר מפעיל את "מרכז ההוויה" לפיתוח המודעות האישית, ומי שבחייו עבר מטמורפוזה, כאשר עזב ביום בהיר אחד משרה מבטיחה בחברת היי טק והחליט שהוא יכול לגרום לאנשים לדעת את עצמם טוב יותר. אליהו החליט גם שהגיע הזמן להתנדב כדי "לתת משהו מעצמי למען הכלל". הוא מוסיף: "המטרה שלי ושל המתנדבים שהם מאסטרים ברייקי הוא לבוא בענווה לאנשים הללו ולהעניק להם כלים באמצעות הרייקי, כדי שהם יוכלו בסופו של דבר לטפל בעצמם".

אליהו רואה באומנות הרייקי ובפשטות שבה כלי שבעזרתו אנשים, וכל שכן קשישים, יוכלו להעצים את עצמם ואת הקהילה שלהם. "אני רואה אנשים שיוצאים מטיפול כשהם ממש קורנים. אני פותח אצלם צוהר לעולם שאיתו הם מתחברים לאהבה עצמית, לרגשות שלהם, ולפעמים מה שלוקח לרפואה הקונוונציונלית זמן ניכר, אצלנו בסדנה מגיע בשינויים מהירים. רק לפני כמה זמן סיפרה לי מישהי שאיבדה דבר יקר שהיא מצאה אותו הודות לכלים שהיא קבלה בסדנה", אומר אליהו. "חשוב לנו שאותם אנשים גם יעבירו טיפול כזה לחבריהם בקהילה, מה שיוצר, אני מאמין, חיבור ברמה הטהורה ביותר שאפשר".

המפגש עם הקשישים ניפץ אצל אליהו כמה קלישאות בהקשר לאוכלוסייה זו, והוא נוכח להבין שאין הם שונים מכל מגזר אחר והם נכונים ללמוד ולהשקיע.

ללמוד וללמד

שי לרמן, מנהל המרכז, מודה שגם אותו הפתיעה ההיענות והפתיחות של האנשים שהגיעו לסדנה, אותה הוא יזם כחלק מתפיסת עולם חדשה שלא מפחדת לנסות דברים אלטרנטיביים: "חשבתי לעצמי, שהאוכלוסייה שפוקדת את המקום איננה מכירה בעצם את הכלים הללו, וכל העולם הזה לא קיים מבחינתה. הכיוון היה משהו שיהיה ניתן ללמד ובאותה העת גם ללמד".
לגבי השאלה איך וכיצד זה משפיע על האוכלוסייה, נזכר שי באנקדוטה: אישה שמגיעה לסדנה בקביעות סיפרה שבזמן האחרון בעלה התחיל להעיר לה שהוא חש שמתחולל אצלה שינוי, והוא רצה להבין מאין זה בא. האישה כמובן סיפרה לו על סדנאות הרייקי שהיא עוברת.

הסדנה מסתיימת כעבור שעתייים ובצד אני פוגש את עליזה – גם היא פוקדת את המרכז ומתנדבת לעזור, ואף לוקחת חלק בסדנאות. היא מתגוררת בקרבת מקום בגפה. בנותיה חיות בעיר אחרת, והיא חיה בנפרד מבעלה. היא טורחת להזכיר לי שהיא מוותיקות יפו, עלתה ארצה דרך אוניית מעפילים, ושאילן היוחסין שלה מגיע עד להרוג המלכות – דב גרונר.  כאן היא מוצאת מנוח, ומגלה את עצמה מחדש.