אני לא רוצה להתחיל מהצרות שלי, אך אינני יכול להימנע מכך, ולכן אקצר בתלונות.
את מקום העורך בפורטל החליפה עורכת חדשה, שהמילה "נמרצת" תהיה הטיפין שבטיפין כדי לתאר אותה.
לא רק שהיא נכנסה לתפקיד כאילו היא אשתו של הבוס, אלא החליטה שצריך לשנות הכל - עיצוב חדש לאתר (בעבודה), מערכת כתבים חדשה (אני כלול בינתיים), מלא תוכן ותמונות (חכו ותראו) ועוד כמה מהפכות ענקיות, שאסור לי לספר עליהן אם בא לי לשמור על מקום העבודה שלי (ככה  בדיוק היא אמרה לי בלי למצמץ).

עכשיו. ידוע שאני גבר נאור, רגוע ושליו, אבל זו קצת עיצבנה אותי עם כל האנרגיות המטורפות שלה ולכן כשהתקשרה אלי ואמרה לי שיש לה משימה בשבילי, חשבתי מייד איך לתרץ את היעדרותי, אבל היא הפתיעה אותי.
"יהושפט, הקשב טוב: יש לי משימת קומנדו בשבילך - צילום פפראצי אמיתי".

וואו, חברים - מה אני אגיד לכם - ישר נגנבתי.
דימיינתי את עצמי חומק בלאט בהליכה חתולית, מתגנב בבגדי הסוואה ויורה תמונות מדויקות מטווח ארוך לכל מיני סלבריטאים.
אלא שאז התעוררתי ונזכרתי שאנחנו בביצה הקטנה הזו - יפו שבארץ ישראל, והיא בטח מתכננת לשלוח אותי לצלם איזה סגן שר לענייני משהו שמגיע לביקור, ואני אירדם משעמום באמצע הלחיצה על ההדק.

"ג'ראר דה פרדייה ופאני ארדן כוכבי הקולנוע הצרפתים, יהיו מחר בשעה 11.00 ברחוב. מדובר על שתי סצינות בסרט - אחת בה הם רוכשים דירה מקבלן כדי לעשות עליה לארץ, ובשניה הם שבים לאחר זמן רק כדי לגלות ששום דבר לא התקדם בינתיים, לעצבנותם הרבה.
הצילום אסור לחלוטין - שוטרים ומפקחים ימנעו גישת זרים למקום וכל המצלם צפוי לעונש כבד והחרמת ציודו. אתה מסוגל להביא לי תמונות משם או שאני צריכה לוותר מראש?" 
יותר מזה לא היה צריך.

מצד אחד היא כמובן עיצבנה אותי - מה היא מזלזלת בי? אז מה אם אני נמוך ושמן? זה רק עוזר לי לא להתבלט בשטח, במיוחד במשימות כאלו. מצד שני - חבל לכם על הזמן איך שאני כבר הייתי בסרט פרטי משלי.
ישר הוצאתי את הציוד, קירצפתי את העדשות, טענתי בטריות והתאמנתי בפזצטות עם המצלמה תוך חצי לחיצה על ההדק בשביל להגיע לקרקע כשהאובייקט כבר לכוד בעדשה ועוד בפוקוס.
מאד הצטערתי שאין לי את עדשת הזום שעדיין נמצאת בקטגוריית הפנטזיה הרטובה, אבל החלטתי לפצות על כך בנחישות, חתוליות וערמומיות.

למחרת ערכתי כמה סיורים בשטח וראיתי איך הצוות מקים תפאורות, אוהלים, תאורה, וכשאני אומר צוות אני מתכוון לאיזה שישים איש לפחות, שעבדו כמו צבא של נמלים.
עשיתי גיחת ניסיון עם מצלמה וישר קפצו עלי ואמרו לי שאסור בהחלט לצלם פה, שאוי ואבוי אם אנסה ודיר בלאק. מצאו את מי להפחיד - באמת.
אני רק שומע את המילה "אסור",ישר  אני מקבל חשק לבצע.
סרקתי בעיני נץ את הסביבה וגיליתי שאין לי שום סיכוי לצלם בלי שיגלו אותי. פשוט לא היה שום מקום שלא היה מתוצפת ע"י איש ביטחון עצבני עם מכשיר קשר.
אז שאני אוותר? אני???
הצחקתם את יהושפט ברוורס.

הייתם צריכים לראות אותי - מלך מלכי התרגילים, מה שעשיתי שם.
שכרתי אשה עם שלוש בנות, כולן בעלות חזות אירופאית, ושיחקתי אותה אבא למשפחה.
התקדמנו ללוקיישן בהליכה מתונה - אני באמצע, הנשים סביבי, ועמדנו בסגנון אדיש ומפוהק להביט על הצילומים.

ואז, ברגע הנכון, התכופפתי ביניהן, סידרתי אותן ככה שלא יראו אותי השומרים והפקחים, ותפרתי עם המצלמה המשוכללת שלי את כל הסט והשחקנים כמו שבחיים לא תפרו אותם.
כמה שומרים הסתכלו לכיוון שלי, אחד הרים משקפת והבחין במצלמה. הוא קרא בקשר והם התחילו לרוץ לכיווני עם רצח בעיניים שלהם הרעות.
לא איבדתי את עשתונותיי, חיבקתי את המצלמה, וטסתי כאילו היו לי כנפיים עד התור של אבו חסן לחומוס, ושם כבר לא היה להם שום סיכוי לתפוס אותי, חברים, כי ביום שישי בצהרים התור אצל אבו חסן הוא מקום שאי אפשר למצוא בו מי שהחליט שבא לו כרגע להיעלם, במיוחד אם יש לאותו אחד קשרים כאלה עם הצוות, שמכניסים אותו למרחב ההגשה ונותנים לו להתחבא מאחורי הקיר עם החור לצלחות.

בקיצור - הללויה מוצ'אצ'וס, יצאתי למשימת הפפראצי הראשונה בחיי, צילמתי את מה שהיה צריך וחזרתי בשלום, עם ציוד שלם ועם תמונות.
הורדתי את התמונות ביד רועדת למחשב והתקשרתי לעורכת להשוויץ. היא לא האמינה שהצלחתי. 
הרי בסך הכל היא התכוונה לתת לי משימה בלתי אפשרית כדי שתוכל להחליף אותי בצלם מהמשפחה שלה או משהו כזה, אבל אני טרפתי לה את הקלפים ועכשיו היא תבין עם איזה צלם עצבני מהשורה הראשונה יש לה עסק.

אז תיהנו מהתמונות ואם יש לכם רעיונות בשבילי למשימות קומנדו - תפנו לעורכת ותגידו לה שאתם רוצים רק אותי. שתאכל ת'לב, מה יש?