פתיחה: חמישי 13.12.12 / 20:00
נעילה: שבת 26.1.12

 

כאשר אין מה שיעצור את המבט שלנו, המבט שלנו נישא רחוק מאוד. אבל הוא לא נתקל בכלום, הוא לא רואה כלום; הוא לא רואה אלא את מה שהוא פוגש. המרחב, זה מה שעוצר את המבט.

(ז׳ורז׳ פרק, חלל וכו׳: מבחר כתבים, מצרפתית דן דאור ואוולין עמר, בבל, 1998).

 

ארבעה אמנים מתכנסים בחלל ועליהם להגדיר אותו מחדש וליצור מרחב המכיל את יצירותיהם כאינדיבידואלים וכקבוצה. הגלריה ביפו נמצאת לצד מסגד שממנו מבליחות קריאות מואזין. קריאות המהוות פיתוי לכיבוש המונים.

   

צחי חכמון מעוניין בשיעתוק של פעולה אקטיביסטית. הוא מזמין חברת סלולאר להציב אנטנה בגלריה ומנסה לבדוק את גבולות השטח, כך נוצר שיעתוק של פעולה.

יותם פרום מצלם מראות הלקוחים מן הנוף הקרוב והרחוק לו. גם הוא מעוניין בדיסונאנס שנוצר בהתקת אובייקטים מן הסביבה הטבעית לסביבה נטושה.

אייל סגל פולש לסילו נטוש בערבה. את המקום תפסו היונים שבחרו בבניין הזה כביתם. אלו התנחלו בחלל והפכו אותו לקן מטונף, כל רחש ורעש מתעצם בתוך חללי הבניין. 

סיגלית לנדאו מציגה וידיאו המורכב מריקוד חושני מלווה בשירתה של אום כולתום. תנועה סיבובית ואיטית של צמר גפן עוטף ומתגלגל כמו גולם סביב עצמו. הוידיאו השני, ״Drum Eye״, ספק מציאותי - ספק סוריאליסטי, מרמז על מצבו של אדם השרוי תחת פיקוח. פיסלה של סיגלית מוסיף מימד אנושי אך גם עוסק בדה קונסטרוקציה האנושית ובאבסורד האקזיסטנציאלי/קיומי המרומז בתערוכת המואזין. 

פגיעות האדם זהה בכל העבודות שכן כל האמנים מעמידים עצמם בסכנה ובודקים גבולות נפשיים, חברתיים ופוליטיים.