בסוף הערב ניגשתי לחריסטו סטויצ'קוב להגיד תודה.

בכל זאת, הוא בא לכאן, לא אנחנו אליו, ובשביל מישהו שקיבל אירוח וגוד טיים בלבד, זו מחווה יפה.

יש הרבה כוכבים בכדורגל העולמי שהיו חותכים קופון, בטח בולגרים, אבל סטויצ'קוב בא בשבילנו, והיתה מגיעה לו תודה.

כשהוא עמד להכניס את הפתק לכותל הוא אמר שב-92', בפעם האחרונה, הוא ביקש להגיע לחצי גמר המונדיאל ולהיות מלך השערים במונדיאל ואלוהים (שהוא כידוע בולגרי), סגר איתו את העיסקה.

בגלל זה הוא עמד ליד אבני הכותל כמו הצנחנים מהחטיבה של מוטה ב-67', בעיניים עצומות ובקול מלא שופר.

אז באתי להגיד תודה.
סטויצ'קוב הסתכל עלי בעיניים האלה, שרק לאנשים כמו מוצי ליאון ומשה אוננה יש, ואמר לי באנגלית שבולגרים מדברים: "אני מאוד שמח שבאתי. עשינו עבודה טובה. "עשינו"!
לא עשינו כלום חריסטו, זה היה עוד יום בדברי ימיה הארוכים והמפוארים של מכבי קביליו יפו.

כשעמדנו בערב הקודם שערכנו, ברוסו-בר, לפני פחות מ-3 שנים, על במה מ- MDF, בלי לוחות זמנים ועם חזון שהמצאנו באותו רגע, עדיין אספנו 19 אלף שקל והקמנו את המועדון.

 

לא יכולנו להישאר במקום, אז חגגנו את העליה שלנו בבלומפילד לעיני 9,000 איש, וגם אז לא ממש התרגשנו (נפלנו מהרגליים, זה כן).

אז עלינו לשמינית גמר גביע והגענו לכותרות הראשיות של שערי מדורי הספורט, כי אי אפשר להיות כל החיים רק גימיק, צריך מדי פעם גם לנצח.

כשזה לא הספיק, אז עלינו עוד ליגה, ועדיין יש עלינו 56 משחקי ליגה ללא הפסד, שזה שיא ישראלי.

 

וגם אם זה לא מספיק, אז יש לנו כבר מתקן אימונים ומחלקת נוער, וחריסטו קופץ לסוף שבוע כדי שיהיה לנו גם כסף להחזיק את כל הטוב הזה.

כי זה מה שאנחנו רגילים לעשות: לחשוב בגדול, לעבוד קשה, להגשים בגדול.

זו הדרך היחידה למזער את הפיאסקו שאחז במועדון הקודם שאהדנו.

זו הדרך היחידה למחוק את חרפת העבר.

זו הדרך הנכונה לפלס את הדרך למקום שסימנו מההתחלה: בין מועדוני הכדורגל הטובים, המתוקשרים, האהודים, המנוהלים והראויים בכדורגל הישראלי, אי שם בין בלומפילד לאנפילד, בין קרית אליעזר לקאמפ-נואו.

ואם אנחנו עוד לא יכולים לבוא לקאמפ-נואו, אז הקאמפ-נואו יבוא לכאן.

וסטויצ'קוב בא, לבש את הצעיף, וחולצת האוהדים, וחולצת המשחק, ואמר "היידה יפו" כמו שאנחנו אומרים תמיד: עם החזה מתוח ומוגבה, עם העיניים הצוחקות, עם הריח של הקבבצ'טה מהפה, כמו שצריך, כמו שאנחנו יודעים.

ועוד לא עשינו כלום.

עוד לא השלמנו את מחלקת הנוער, וגם לא עלינו לליגת העל, ולא אישרנו תקציב בבקרה, וגם לא עמדנו לדין על השלכת אבוקות במשחק מוקדמות באלבניה.

יש לנו עוד הרבה מה להספיק.
אבל קודם כל ננצח את כפר שלם, כי הדרבי הוא מעל לכל.


הכותב הוא אחד מ-465 בעליה של מכבי קביליו יפו נכון להשבוע.

מתוך הטור "דוחה שבת" בזמן תל אביב.