כ-35 איש מיפו רבתי נענו ביום שני השבוע להזמנה להתכנס במוזיאון יפו לעתיקות, להצגה חוזרת של תוכנית ה"החייאה" ליפו העתיקה, לאחר שנחשפה שבוע קודם לכן בפני תושביה ועוררה סערה גדולה.

תב"ע חדשה, אם תתקבל, על פני תב"ע 606 הקיימת, מתכוונת לאפשר תוספת משמעותית של בנייה חדשה למגורים, בתי מלון, עסקים, מסחר, שינויי תנועה ותחבורה, אטרקציות תיירותיות ועוד. כל זאת, על גבי השטח הקטן, הריאה הירוקה היחידה בצפון יפו, מטרים ספורים מהים.    

 

כבר בראשית מצגת התוכנית, הומטר מבול שאלות על צוות התכנון המנוי על השינוי המוצע, שינוי שהוגדר כבר על ידי תושבי השכונה כ"עלה תאנה" שמטרתו הפשרת שטחי נדל"ן יקרים מול הים.

 

פני יפו העתיקה מוכרים היטב כמוקד משיכה לתיירים מהעולם ולמטיילים ישראליים הבאים להתפעל מסמטאותיה, מהנוף הנשקף אליה מכל פינה ומהאווירה האוריינטלית הייחודית שלה. כיתות אמן מרחבי הארץ פוקדות אותה עשורים רבים, קבוצות נוער עברי וערבי נוהגות לערוך בה טיולי פעולה, שלא לדבר על אינספור החתנים והכלות הזורמים אליה ביום חגם.  

 

הביקורת והתגובות הקשות של תושבי השכונה שהבינו את משמעותה הדרמטית של התוכנית, הביאו לכך שנציגי התוכנית ראו צורך להדגיש את היתרונות בתוכנית על פני החוסרים בה.

 

 

מיכאל רועה, לשעבר סגן ראש העיר ויו"ר הוועדה לתכנון ובנייה, הביע את תדהמתו מההחלטה החד צדדית ללא שיתוף הציבור. "הוועדה המקומית לתכנון ובנייה היא מקור הסמכות. לפני כ-12 שנה ערכנו שימוע להנחיית הצוות הזה, אבל כבר ממה שקיבלתי הביתה, ראיתי שחרגתם מהסמכות. שיתוף הציבור זה לא להטעות את הציבור אלא לשתף אותו. אין לכם סמכות לחרוג מהוועדה המקומית. אני המום שנגעתם בגן המדרון. על גן המדרון היה קרב, היו הפגנות. תדבקו בתוכנית ואל תחרגו אפילו לא במילימטר".

 

רונה בויארסקי, תושבת השכונה, הביאה כדוגמה את שכונת עין כרם, בה התגוררה בעבר. "כשעלתה בזמנו התוכנית לשינוי המתאר של עין כרם, באו מקרקעי ישראל עם התוכנית הראשונה, פרשו מפות לפני כל התושבים ובמשך תהליך של ארבעה חודשים ישבו המתכננים יחד עם התושבים והכול לובן יחד".

 

האדריכלית חגית אנטמן ניסתה להשיב: "בדיוק בשביל זה באנו, לשמוע מה יש לכם להגיד ולבוא לוועדה המקומית", אולם נקטעה על ידי אחד הנוכחים, שקרא לעברה: "יש חוק ואת אומרת – אני רוצה לעבור באין כניסה!"

 

עמיתי הר-לב, יועץ צוות התכנון לשיתוף הציבור, שניסה להמשיך את המצגת שנקטעה שוב ושוב על ידי קריאות הנוכחים, אמר: "אנחנו לא באים עם תוכנית אלא עם הבנה את המצב הקיים לגבי ההיבט ההיסטורי, השימור, כשמתוך המצב הקיים גיבשנו עקרונות תכנון. אפשר להתווכח. אנחנו חושבים שיש לנו את הכלים להשיג את התחדשות יפו העתיקה. אין לנו תמהיל מגובש, לא יודע כמה מתוך זה מגורים, כמה תיירות, מסחר, שירותים לציבור, אנחנו יודעים בגדול את הנפחים ויודעים שרוצים להכניס כל מה שאמרנו. אין בשורה גדולה של מגורים, יש בשורות אחרות. אנחנו מנסים הכי טוב ממה שיש כרגע. יש אולי הצעות מצוינות, הן לא כרגע, אני מסכים שאפשר לעשות דברים אחרים. אולי לא למדנו מספיק טוב, אנחנו משתדלים, אולי אנחנו טועים גם בזה".

 

עליזה ברוידא, אדריכלית הנוף, סיפרה שההתייחסות לשטחים השונים נקבעה על פי ערכם. כך למשל, הוכרזו רחוב מפרץ שלמה ונקודות תצפית בעלות ערך נופי כבעלי ערך גבוה, ומגרשי חניה – הקורסים כיום תחת העומס - כבעלי ערך נמוך, מה שמעורר את החשש, שסכנת היעלמות רובצת על חלקם, לטובת בנייה חדשה שרק  תחמיר את בעיית החניה הקיימת ממילא במתחם. 

 

דני לזר, ראש צוות התכנון, נשאל מדוע בחרו המתכננים להוסיף יחידות דיור במקום ריאות ירוקות. בתגובה אמר: "אני חושב שעיר עתיקה לא תראה עיר עתיקה, כששני שליש ממנה שדות ירוקים. היא צריכה לחזק צל, סמטאות, ריצוף אבן".

 

לפגישה הגיעו נציגים מכל הדתות שהתעניינו האם המתכננים לקחו בחשבון אפשרות של דיור בר השגה לערביי העיר, אך לא הייתה על כך תשובה. דווקא לשאלתו של הסטודנט סמי אבו שחאדה האם שיתפו ערבים מיפו בתכנית, הייתה תשובה: אף לא אחד.

 

"יש באזור הזה כמה מקומות קדושים גם לנוצרים וגם לאסלם", אמרה נדיה חילו, ח"כית לשעבר, תושבת יפו  ופעילה  ציבורית. "אם אתה עושה מחר עם התיירים מה שתוכנן – זה מתנגש. יש שבת, תפילות, ואם זה לא יילקח בחשבון, זה יביא להתנגשות כמו באנדרומדה, שם המצב הוא בערכאות משפטיות, כי מי שתכנן, לא תכנן נכון, לא לקח בחשבון שיש פה תרבות ויש פגיעה בחופש הדת".

בנושא החפירות המתוכננות ביקשה חילו להדגיש, כי יש לקחת בחשבון גם את אלמנט ההיסטוריה הערבית. "זה לא מוזכר. גם מה שקיים היום, יש לגביו טשטוש כמעט גמור והתעלמות ומי שמביא היסטוריה, צריך להציג אותה כמו שהיא, בלי לטשטש חלקים של התושבים הערבים והפלסטינים".

 

 

בויארסקי הדגישה כי לדעתה, מטרת התכנית אינה טיפוח השכונה אלא רווח כספי:  "בכל מה שקורה כאן יש קצת זלזול באינטליגנציה של היושבים פה. אותי מעניין מי החליט שיפו במתכונתה הנוכחית לא מספקת את הצרכים התיירותיים והוויזואליים של תל אביב? אתם לא מרגישים מה זה יפו העתיקה לתושבי ישראל. מאות אנשים, ישראלים ותיירים המגיעים לפה, אומרים כל-כך יפה פה, חבל שלא מטפחים. כל הסיפור הזה היום, זה בשביל לבנות עוד 150 יחידות ולהרוויח כסף".

 

האדריכל דני רבס: "הידיים רועדות כשמדברים בכזו כמות של דיור באחד המקומות הרגישים במדינת ישראל. היום יש מצוקת חנייה איומה. מה יקרה? גם המקומות שהיום חונים בהם יבנו? מה יהיו החיים פה?"

 

קיי עולש, אדריכל, השיב: "לא צריך להכניס רכב ולא תהיה בעיית חנייה. יש מקומות שאפשר לעשות תוספת בנייה בחצרות, בלי לפגוע בקיים, בשביל הדיירים. השאלה אם זו תהיה שכונה של אמנים, או שכונה רגילה. אני חושב שהעתיקה היא שכונה מתה, שום עניין תיירותי לא יתפתח בה, כי מחפשים מקום עם ילדים וכלבים. האמנים חלקם בוגר, תרומתם אפסית. לפתח תיירות, בתי מלון, לא זה העניין, צריך לפתח כמו בערים עתיקות, תוספות משמעותיות של בנייה למגורים".

 

משה כהן, יפואי, הדגיש את נושא הדו-קיום: "לא הייתי רוצה שפה יגורו רק אמנים, כי זה אומר שבחור צעיר לא יכול לגור פה. צריך לשתף את כל העדות, ארמנים, ערבים, נוצרים". תושבת אחרת העירה כי המתכננים בונים תוכניות גדולות בשעה שחסרים בשכונה דברים בסיסיים כבר עשרים שנה, כגון מעברי חציה, שלטים מהבהבים בחציית הכבישים, פחי אשפה ומתקני מחזור.

 

יפו העתיקה, אם תישאר עיר עתיקה, או שיתווספו לה בניינים "בנוסח" עתיק, תדע עוד מהפכים תכנוניים רבים, עד שאפשר יהיה להרגיע את התושבים מצד אחד ואת האוחזים בקצותיה הנדל"ניים ופירותיהם, מן הצד השני.