אישיותו של הדוקטור, הקסימה אותי מהרגע הראשון

חשתי שהוא והסיפור הטרגי שלו יכולים להציל את ההשקעה של אלו המאמינים באחוות עמים.

למחרת בבוקר הודעתי למזכירתי בעירייה לבטל פגישות לכמה ימים טובים והקדשתי עצמי לקידום מטרה זו.     

ראש העיר, מר רון חולדאי, שאני מכהן כחבר מועצה טרי אצלו, התקשר לאחר מספר ימים, בירך אותי על מה תרומתי ובהמשך הגיעה אשתו של רון חולדאי -  יעל, אישיות מקסימה בפני עצמה, יחד עם חברות ובידה מתנה יקרה עבור הילדה שאדה - ביקור מרגש ביותר.

היה צריך אומץ לאישיות בכירה לבוא לבקר משפחה עזתית באווירה של הימים ההם ויעל לא היססה לבוא.

סערה תקשורתית
בשבת קרסה המרכזייה בבית החולים שיבא מטלפונים מכל רחבי העולם.
לבקשת הנהלת בית החולים הצטרפתי לצוות הדוברות של בית החולים ולקחתי על עצמי לרכז את ההתנהלות מול התקשורת.
ראשית, ארגנו מסיבת עיתונאים שנקבעה לאותה שבת, 17 לינואר לשעה 12.00.

כחמישים מצלמות הוצבו מול הדוקטור באותה מסיבת עיתונאים, וביניהם גם האשה שהתנפלה עליו בהאשמות. בסופו של דבר, ארגנתי ראיון משותף לאותה סמדר פלד ולדוקטור, והחיבוק ביניהם הפך את האירוע משלילי לחיובי, בסופו של דבר.

  

קשה לתאר את כמות האנשים שהגיעה לבית החולים מכל הארץ: מרהט ועד ראש פינה.

משפחה דרוזית הגדילה לעשות והביאה עמה ארוחת כבש ושלל תוספות, עבור 50 איש.

בכל ערב נוצרו מעגלי ישיבות בני עשרות אנשים מכל הארץ, כולם ישבו ושמעו את הסיפור שוב ושוב וכולם, ערבים ויהודים, ישבו ובכו עם הדוקטור.  

אפילו אלמנת צה"ל הגיעה מרחוק במיוחד כדי לחזק ולחבק את הד"ר, תוך שהיא בוכה.

מיפו הגיעה רק נדיה חילו, לצערי.

מאות רופאים, ראשי מחלקות נשים מכל בתי החולים ואפילו אבישי ברוורמן, מנכ"ל אוניברסיטת בן גוריון לשעבר וחבר אישי של הדוקטור, הגיעו למקום. כולם עבדו איתו, כולם אהבו אותו.
כמות המבקרים הענקית גרמה לעומס מוגזם בבית החולים.
מעבר לכך, זרמו אלי דרך מרכזיית בית החולים, אין סוף שיחות מכל העולם.
מצאתי את עצמי כיועץ תקשורת לאישיות מפורסמת בעולם כולו. התנתקתי מביתי לימים רבים. לא מצאתי זמן לנשום.

קפיצה קטנה ליפו
החשיפה היתה ענקית, וככל שהלכה וגדלה הרגשתי עצמי חייב לדאוג לתדמית שלנו כערבים, כיצד אנחנו נראים בפני כל העולם.

אחרי הכל, הדוקטור הגיע בטרנינג, עם שיער ארוך. הוא לא נראה טוב. 

ביום השלישי הצלחתי להעלים אותו לארבע שעות באמתלה שהוא חייב לישון והבאתי אותו להסתפר ביפו.

לאחר מכן האכלתי אותו בכוח סנדוויץ ראשון מזה שלושה ימים, אצל כחיל.

בבית רומנו, בדרך יפו ת"א, קנינו עבורו בגדים חדשים - נעליים אלגנטיות וחליפות יפות.

למרבה ההתרגשות, כשירדתי מהרכב לעשות קניות, הגיעו אנשים ובאופן ספונטאני החלו להביא שקים של בגדים חדשים עבור משפחת הדוקטור, לחצו את ידו, נישקו ועודדו אותו.

הפנים של הדוקטור הפכו למפורסמים בקנה מידה עולמי וכולם זיהו אותו.

הוא רצה להזדרז ולשוב לבית החולים. למען האמת, אלמלא הייתי לוחץ עליו לא היה חושב כלל על מראהו.

 

מצאתי בו כוחות על טבעיים ממש.

הוא סיפר את סיפורו מאות פעמים, בקצב מסחרר, מתוך תחושת שליחות.
ריגש אותי כל פעם לראות כתבים בכירים מוחים דמעה לשמע סיפורו ולמרות שידעתי את כל הפרטים בעל פה, בכיתי כל פעם מחדש.

 

מסר של חוכמה ותקווה
הדוקטור חזר על המסר שלו, מעביר הלאה את המשפטים:

- או קיי, זה קרה. בואו נעצור זאת שלא יקרה עוד.

- רק אני יודע את האמת. האמת אצלי. שאף אחד לא יספר לי על חמושים בביתי.

- קורה שטועים. גם על חיילים ישראלים ירו ופגעו. שיבקשו סליחה,שיאמרו "טעינו" ושלא ישחקו משחקים.

- בואו נלמד מהמקרה.

- כן, הבנות שלי היו חמושות ועוד איך חמושות - באהבה ובחדוות חיים. הבנות האלה שהשתתפו בכמה וכמה מחנות שלום.
 

ואכן גברת יהודיה מראש פינה בשם אנאל, שהיתה אחראית על הבנות של הד"ר במחנות השלום במכסיקו, לא זזה ממיטת שאדה במשך חודש ימים והיתה צמודה אליה יום ולילה, עד שהשתחררה מבית החולים.

 

אני זוכר כי בשעה הראשונה, בבוקר שבת הלכתי ביקרנו יחד את בת אחיו של הדוקטור - ראידה בת ה-12, שנפגעה אנושות בכל חלקי גופה מרסיסים היתה מחוסרת הכרה ובמצב קריטי.

למען האמת, לא האמנתי שיש לה סיכוי, וראו זה פלא - שלושה חודשים לאחר מכן אני מצלם אותה שרה ומקפצת עם ביתי הקטנה, ליד חיות הפלסטיק בכניסה למחלקה.

תודה
תודה לך אלוהים על שנענית לתפילותינו.

תודה לך צוות נפלא ומקסים בשיבא, על שהצלת את הילדות המקסימות שאדא וראידה.

הצלת הילדות היא ההצלה של התקווה לשני העמים

הצלת האהבה

הצלת הסיכוי לדו הקיום

הצלת ההשקעה של אנשים טובים

הצלת הסיכוי של המתונים למול הקיצוניים.