לגור ביפו? השתגעתם?

כך אמרו לנו כולם כשהחלטנו לעבור לשכונת עג'מי, לפני ארבע שנים. אף אחד כמעט, לא הבין מה הקטע.

אז מה באמת הקטע עם יפו?

למה שמשפחה צעירה תרצה לעבור לגור במקום, עם כל כך הרבה סיבוכים ומתחים?

קשה להסביר אבל פשוט התאהבנו. זה ממש כמו להתאהב בבחורה.

 

הרומן התחיל בשנת 2003 כאשר אני ואשתי (ירושלמי ובחורה מבוסטון) החלטנו לעבור לעיר הגדולה תל אביב. המזל האיר לנו פנים והדירה השנייה שראינו בעיר הייתה הדירה של מר שפירא בסימטה פלונית (ממש מעל האריה).

אני הייתי בעננים. המעבר מירושלים שכל כך אהבתי אבל כבר הייתה כבדה לי מידי לאזור שוקק חיים עשתה לי רק טוב.

ליפו התחלנו להגיע בטיולים רגליים לאורך החוף. בהתחלה לעיר העתיקה ולאט לאט, מתוך סקרנות, הגענו לתוך שכונת עג'מי.

פתאום גילינו את הודו, ממש פה, בתל אביב.

בהתלהבותנו הרבה התחלנו לחפש דירות בשכונה. לא הבנו את השוק, אבל ראינו מספר דירות ומאוחר יותר, גם מגרשים לבנייה.

בשלב מסוים הלחץ מהמשפחה נגד הרעיון ובתוספת כניסה להריון ראשון, הכריעו את הכף נגד המהלך ועברנו מהעיר הגדולה חזרה לאזור ירושלים, למגורים במושב בית זית.

המושב מאוד נחמד, אבל משהו היה חסר ואני מוצא את עצמי ממשיך לחפש וללמוד את השוק של יפו.

בתחילת 2006 ובעקבות שיחת עידוד רצינית מישי (מיודעינו) אזרנו אומץ וניגשנו למכרז של ממ"י למגרש בשכונה. הפסדנו, אבל במכרז השני כבר ניצחנו.

 

אז שוב, למה יפו?

היא פשוט מקסימה.

היא יפה ומכוערת, היא אמיתית והיא אחרת, ואין כזו בכל העולם.  

השתגעת לקנות ביפו? כתבת נדל"ן מסוף 2003